מחקר זה,שהינו שיתוף פעולה בין המרכז לפנסיה ביטוח ופסיכולוגיה כלכלית, והמוסד לביטוח לאומי,הינו חלק בסדרת מחקרים מטעם המרכז לפנסיה המבקשים לאמוד את הקצבאות העתידיות מהרובד התעסוקתי של כוח העבודה הנוכחי ובכך לבחון את הצלחתה ויעילותה של מערכת הפנסיה.בפרט, ביקש מחקר זה, לבחון לראשונה את הכיסוי הפנסיוני של אוכלוסיית השכירים דרך נתוני פרט מנהליים (להלן ביטוח פנסיוני).בדיקה זאת נעשתה בשני היבטים;מהו שיעור הכיסוי הפנסיוני של משרות השכיר בכח העבודה ומהו שיעור השכר המבוטח לפנסיה מתוך השכר ברוטו.יחס זה אינו נקבע באופן מפורש בצו ההרחבה(להלן פנסיית חובה) והוא נתון למשא ומתן על תנאי ההעסקה. חשיבותה של בחינה זו היא יסודית לתחזית הקצבאות הפנסיונית מהרובד התעסוקתי. בחינה זו, הנעשית באופן התפלגותי, מאפשרת מענה לשאלות באשר לחיסכון יתר או חסר של שכירים ברמות שכר שונות.

ניתוח זה התאפשר הודות לקובץ נתונים יחודי שנבנה על בסיס שלושה מסדי נתונים הנמצאים לרשות הביטוח הלאומי: קובץ שכירים(טופס126) הכולל מידע על השכר ומאפייני המשרה של הפרט; קובץ מעסיקים המכיל מידע על המעסיקים וקובץ מועסקים המכיל מידע על המועסקים. מצאנו כי שיעור גבוה מהשכירים בוותק נמוך אינם מבוטחים לפנסיה, חלקם בוותק המחייב ביטוח פנסיוני מהמעסיק (מעל 6 חודשים) והוא מעיד על בעיית ציות לחוק פנסיית חובה.ניתוח בעזרת רגרסיה מדגיש כי ההסתברות לביטוח פנסיוני נמוכה באופן משמעותי בקרב שכבות השכר התחתונות; בקרב משרות בוותק נמוך ומשרות אצל מעסיקים קטנים. עוד עלה בניתוח כי משרות בענפי הבינוי, תחבורה ואחסנה ואירוח ואוכל; ומשרות בהם מועסקים עובדים מהחברה הערבית– מאופיינות בהסתברות נמוכה יותר לקבלת ביטוח פנסיוני.